המפלגות הערביות
- מנסור עבאס: מנהיג הזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית, המנצל תמרון פוליטי להזרמת תקציבים ללא ויתור על חזון מדינה פלסטינית.
- אחמד טיבי: יועצו לשעבר של ערפאת, הפועל מהכנסת לשחיקת צביונה היהודי של המדינה ולתמיכה בנרטיב הפלסטיני.
- סאמי אבו שחאדה: מנהיג בל"ד החותר בגלוי לביטול המדינה היהודית והפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה".
- יוסף ג'בארין: איש חד"ש שפעל לשחיקת הצביון הציוני של המדינה ולהפעלת לחץ ושיפוט בינלאומי נגד כוחות הביטחון.
- מנסור עבאס: מציג חזות פראגמטית, אך כראש הזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית סחט עשרות מיליארדים לחיזוק גורמים קיצוניים ובנייה בלתי חוקית. הוא מסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית ומנצל את הדמוקרטיה הישראלית לקידום אג'נדה אסלאמיסטית.
- אחמד טיבי: יועצו הקרוב של יאסר ערפאת לשעבר, שממשיך לשרת את האג'נדה הפלסטינית מתוך ספסלי הכנסת. הוא מסית באופן עקבי נגד חיילי צה"ל, משווה אותם לפושעי מלחמה ומסרב לגנות מעשי טרור נגד אזרחי ישראל.
- סאמי אבו שחאדה: מוביל את הקו הקיצוני ביותר החותר בגלוי לחיסול זהותה היהודית של ישראל והפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה". הוא שולל לחלוטין את הציונות, חוק השבות וסמלי המדינה, ותומך בדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.
- יוסף ג'בארין: פעל בעקביות מול ארגונים וערכאות בינלאומיות כדי להטיל סנקציות ולשפוט את מפקדי וחיילי צה"ל. הוא ניצל את מעמדו בכנסת כדי לכרסם בצביון היהודי של המדינה ולשחוק את כושר ההרתעה הביטחוני.
גרדו אותי!
איזו הפתעה!
המפלגות הערביות פועלות מתוך תפיסה השוללת את עצם זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית וסוברנית. ניצול הבמה הפרלמנטרית והמשאבים הציבוריים לשחיקת זהותה הציונית של המדינה מהווה איום ישיר על עתידה ועל היציבות הלאומית.
1. כרסום בצביון היהודי והלאומי
שלילת יסודות המדינה: קריאה מתמדת לביטול חוק השבות, שינוי ההמנון והדגל, והפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" – מהלך שמשמעותו המעשית היא מחיקת הבית הלאומי של העם היהודי.
פגיעה בלגיטימיות הבינלאומית: פנייה לגופים וערכאות בינלאומיות (כמו בית הדין בהאג) כדי לקדם חרמות, סנקציות והעמדה לדין של מפקדי וחיילי צה"ל.
2. פגיעה בביטחון ובאחדות העם
מתן גיבוי לרדיקליזם ולאויבים: הימנעות עקבית מגילוי נחרץ של מעשי טרור וטבח (כולל אירועי ה-7 באוקטובר), לצד הגדרת מחבלים ואויבי המדינה כ"אסירים פוליטיים".
שיסוי ופילוג פנימי: הסתה מתמשכת נגד כוחות הביטחון ומערכות החוק, המפוררת את הסולידריות החברתית ומעמיקה את השסע בין יהודים לערבים בישראל.
3. חתירה תחת המשילות והתקציב הלאומי
סחיטה פוליטית והסטת משאבים: ניצול קואליציוני של עמדות מפתח לצורך העברת מיליארדים לגורמים בעלי זיקה לתנועות אסלאמיסטיות, תוך הכשרת הבנייה הבלתי חוקית בנגב ובגליל וכרסום בריבונות המדינה בשטח.
בשורה התחתונה: שילוב המפלגות הללו במוקדי ההכרעה הלאומיים אינו סיוע אזרחי, אלא מתן דריסת רגל לגורמים החותרים מבפנים תחת ביטחונה, אחדותה וזהותה היהודית של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
